החלטה בתיק ת"א 156521-09

החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטות שונות אשר ניתנו בתיק זה על ידי הח"מ וכן על ידי כב' השופטת רונית פינצ'וק אשר טיפלה בתיק לפני שהועבר לח"מ, וכן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות בקשת המבקשת למתן היתר המצאה מחוץ לתחום למשיבות 1-3.

כפי שנקבע בהחלטה של הח"מ מיום 13/9/10, כב' השופטת פינצ'וק נתנה היתר המצאה מחוץ לתחום למשיבות 1-3 בהמשך לדיון אשר התנהל ביום 21/9/09, אולם לאחר שהתברר כי לא דובר בבקשה מוסכמת ולא הוגשה בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום בכתב בצירוף תצהיר, נקבע במהלך דיון נוסף אשר התנהל ביום 5/1/10 בפני כב' השופטת פינצ'וק, כי מבלי לפגוע במסירה שבוצעה מחוץ לתחום בעקבות ההחלטה הקודמת, על המבקשת להגיש בקשה כדין אשר נתמכת בתצהיר.

ראו החלטת בית משפט זה מיום 13/9/10 הנ"ל, כאשר בסופה נקבע לבקשת ב"כ המשיבות כי יש לזמן את המצהיר מטעם המבקשת לחקירה. בעקבות זאת נחקר מר איתן גוריאל מטעם המבקשת במסגרת חקירה נגדית על תצהירו והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

המבקשת הגישה את תביעתה בין היתר גם כנגד חברת אמקור BV וכנגד חברת אמקור אינטרנשיונל בע"מ. על פי כתב התביעה, המשיבות 1-3 הן חברות אחיות או קשורות הנמנות עם קבוצת חברות בינלאומיות שבשליטתה של המשיבה 4, "קבוצת אמקור", כפי שהוגדרה בכתב התביעה. כן נטען כי מרכזה של הקבוצה כולה, משרדיה, הנהלתה והגורמים המנהלים והשולטים בכל חברות הקבוצה, מצויים בישראל.

עוד נטען כי השירותים למשיבות ניתנו תחת ניהולו הישיר של מנהל מערכות המידע במשיבה 4, מר עודד ורדי, אשר סיכם עם המבקשת את התמורה ואת תוכניות העבודה לביצוע, ניווט את השירותים הנחה אותם, בחן אותם ואישר את ביצועם ואת הח-ן בגינם והכול ממשרדי הקבוצה בהרצליה.

כמו כן נטען והוצהר כי אחת לחודש נהגה המבקשת להעביר למר ורדי דוחות של שעות העבודה, ועל סמך זאת הייתה מוציאה חשבון בגין כל השירותים שניתנו בחודש שחלף, ומר ורדי  טיפל בהעברת החשבונות למי מהמשיבות לתשלום. בעקבות זאת, כך נטען, התשלום היה מתבצע באמצעות העברה בנקאית לחשבון המבקשת בישראל, וכך היה במשך תקופה של כשנתיים עד שחדלו המשיבות לפרוע את החשבונות.

אין בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום הפניה לסעיפי משנה בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי אולם מצוין בצורה מפורשת ועם הדגשה כי השירותים נשוא ההליכים ניתנו על ידי המבקשת בישראל, החשבונות הוגשו בישראל לשם אישורן באמצעות חברת האם המשיבה 4 בישראל ומיקום קיום ההתחייבות לתשלום היה אף הוא בישראל.

בהתייחס למשיבה 1 הועלתה טענה נוספת בדבר סמכות שיפוט ייחודית לישראל מכוח הסכם בכתב שצורף לבקשה.

המשיבות הגישו תגובה בכתב והמבקשת הגישה תשובה לתגובה בהתאם. כאמור לעיל, ובעקבות הדיון והחקירה הוגשו סיכומים בכתב.

המבקשת חזרה בסיכומיה על טענותיה הנ"ל והדגישה כי גרסתו של מר איתן גוריאל לא נסתרה במהלך החקירה הנגדית על תצהירו. כן נטען כי המשיבות נמנעו מלהגיש תצהיר לאימות הטענות העובדתיות אשר נטענו על ידם. המבקשת מפנה לתקנה 500 ס"ק 4 (א+ג) וכן לתקנה 500 ס"ק 7 לתקנות סדר הדין האזרחי וחזרה על טענתה אודות מעורבותו של מר ורדי מטעם הקבוצה כולה כנ"ל, כאשר הודגש כי הסכם המסגרת שבין המשיבה 1 למבקשת אכן מהווה בסיס למתן היתר המצאה מחוץ לתחום כנגדה.

המשיבות טענו בסיכומיהן, בין היתר, כי לא הוגשה תביעה כנגד הקבוצה כולה, כאשר המשיבה 4 איננה הקבוצה בכללותה ואין לה כל חלק בתביעה. כן נטען כי מחקירתו של מר איתן גוריאל מטעם המבקשת עלה כי כל העבודות שסופקו נעשו עבור החברות הזרות בחו"ל, כל החשבונות הוצאו לחו"ל ישירות ואף פעם לא למשיבה 4 בישראל, ככל שמר עודד ורדי נתן הנחיות הרי שעשה כן בשם החברה בהונג קונג ולא עבור המשיבה 4 בישראל ולא הותקנו מערכות כלשהן אצל המשיבה 4 בישראל. כן נטען כי יש להטיל ספק בהצהרותיו של מר גוריאל, שכן מהחקירה הנגדית עלה כי הוא כלל לא היה מעורב בהסכמים הרלוונטיים, לא היה מעורב בהגשת החשבונות השוטפים,  וכי אותו הסכם אשר התייחס לסמכות שיפוט ייחודית בישראל לגבי המשיבה 1 כלל לא רלוונטי לענייננו.

במישור המשפטי נטען כי אין בבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום פירוט של העילות ותקנות המשנה בתקנה 500 לתקנות כנדרש, כך שלא ניתן היה להתייחס לעניין זה כיאות בתגובה, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה. בהקשר זה נטען כי התייחסות ראשונה לתקנות בתשובה לתגובה לא תסייע למבקשת. 

לגופו של עניין נטען בסיכומי המשיבות כי גם לגבי אותן תקנות משנה אשר פורטו בתשובה לתגובה, אין לקבוע כי הן חלות במקרה דנן שכן על פי תקנה 500(4) א ו-ג לא הוכח שנעשה חוזה בתחום המדינה או שחלים עליו חוקי מדינת ישראל. בהקשר זה נטען בנוסף כי המבקשת אף לא טרחה לצרף הסכם כלשהו על מנת לבסס זאת. באשר לתקנה 500 (7) - "תביעה המבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה", נטען כי אף תקנה זאת לא חלה ומתקיימת, שכן המשיבה 4 כלל לא קשורה בתביעה, לא חתמה על שום הסכם עם המבקשת, אינה עוסקת במלאי, המערכת לא הותקנה אצלה,  החשבוניות לא הוצאו על שמה והיא אף מעולם לא שילמה עבורן. בנוסף נטען כי  תקנה 500 (7) נוגעת לתביעה נזיקית להבדיל מחוזית. לעניין זה הודגש כי על פי כתב התביעה, על המשיבות 1-3 בלבד לשלם את החובות (סעיפים 13 ו-14 בכתב התביעה) ולא המשיבה 4.

דיון

כאמור לעיל, כב' השופטת פינצ'וק נתנה תחילה היתר המצאה מחוץ לתחום, אולם בהמשך התברר כי לא הייתה הסכמה כוללת של הצדדים למתן ההיתר, ולא הוגשה בקשה בכתב בצירוף תצהיר, ולפיכך הורתה כב' השופטת פינצ'וק על הגשת בקשה כדין הנתמכת בתצהיר. אמנם נקבע באותה החלטה כי אין בה כדי לפגוע במסירות שבוצעו קודם לכן, אולם משנקבע כי לא הייתה הסכמה בין הצדדים או בקשה כדין לפני מתן ההיתר וכי יש להגיש בקשה בכתב ומשהועבר התיק לח"מ, אין אלא לקבוע כי אותן מסירות שבוצעו בטלות.

התביעה לא הוגשה כנגד הקבוצה כולה אלא כנגד שלוש חברות זרות וחברה אחת הרשומה בישראל. אין חולק כי החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה הוצאו ישירות על שם מי מבין המשיבות 1-3 עצמן ללא אזכור של המשיבה 4, וליתר דיוק ע"ש המשיבות 1 ו-2. 

הוכח במסגרת החקירה הנגדית של מר גוריאל כי אותו הסכם בין המבקשת לבין המשיבה 1 אשר צורף לבקשה אכן לא היה רלוונטי לתביעה שבפנינו. ראו עדותו של מר גוריאל בעמוד 15 לפרוטוקול מיום 12/10/10.

ש. ההסכם הזה שאתה מתיימר לצרף לתצהירך, הוא הסכם ליישום והטמעה של המערכת.

ת. למיטב זכרוני.